מלחמת השחרור

כאן נספר בקצרה על מלחמות ישראל.

פעם בחודש נשנה ונסביר על מלחמה אחרת.

מלחמת השחרור הייתה המלחמה על עצמאותה של מדינת ישראל, כנגד ערבי ארץ ישראל ומדינות ערב, שרצו למנוע את הקמתה של מדינה יהודית בארץ ישראל.

המלחמה הסתיימה בניצחונו של צה"ל, שהדף את צבאות ערב והרחיב את תחום המדינה מעבר לגבולות שנקבעו למדינה היהודית בתוכנית החלוקה.

עם זאת, מחיר הדמים ששילם הישוב היהודי היה כבד מאוד, חרבו מספר יישובים יהודים והעיר העתיקה של ירושלים נותרה בשליטת ממלכת ירדן.

מפת הפלישה של צבאות ערב בקום המדינה (אחר הכרזת העצמאות)

השיירות לירושלים היו האמצעי העיקרי לירושלים בחודשים הראשונים של המלחמה.

היו קרבות בכל הארץ: ביפו, ביד מרדכי, בחיפה...

אני בוחרת לפרט על ירושלים.

הקרב על ירושלים נמשך לאורך כל מלחמת השחרור. בסוף המלחמה נקבע "הקו העירוני", שחילק את העיר לשניים: חלקה המערבי בשליטת ישראל וחלקה המזרחי, ובכלל זה הרובע היהודי בשליטת ירדן.

בגזרת ירושלים התנהלו שיחות בין משה דיין, מפקד חטיבת עציוני,  לבין מפקד הליגיון הערבי בירושלים. הוסכם על הפסקת אש שתכנס לתוקף ב1-בדצמבר. כמו כן הושג הסכם בין הצדדים שניתן לו הכינוי "הסכם מפקדים" להפסקת כל פעולה צבאית, לרבות בניית ביצורים, צליפות והפגזות.

עם תום המלחמה שרטטו משה דיין ועבדאללה א-תל את גבולות "הקו העירוני" שחילק את העיר לשניים. כל העיר העתיקה, השכונות שמצפון אליה, והר הזיתים היו בתחום הירדני. מערב העיר וכן מובלעת על הר הצופים היו בתחום הישראלי. באזור ארמון הנציב היה אזור מפורז שבו שכנו כוחות האו"ם. עובי העיפרון בו שרטטו השניים את הגבולות על המפה קבע שטחי הפקר לאורך הקו. בין שני חלקי העיר היה מעבר בשער מנדלבאום.